<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן פ'</h1>
<h2>דף כה:</h2>
לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר כולם אסורין. רבה סבר אמר מתחילתו כולכם וסופו הייתי אומ' זה וזה אסור ואבא מותר אי נמי אמר מתחילתו לזה ולזה וסופו אמ' הייתי אומר כולכם ואבא מותר ר' עקיבא מתיר רבנן אסרי. דרבה סבר כיון שמחליף דבריו עקריה לנדריה לר' עקיבא. אבל בשאינו מחליף דברי הכל אסור. (ורבה) [ורבא] סבר הכל מותר לדברי הכל חוץ מהיכא דאיכא למימר תפוש לשון ראשון. וכי אמ' מעיקרא כולכם ולבסוף הייתי אומ' כולכם נדורי' חוץ מאבא איכי' למימ' תפוש לשון ראשון ואסרי רבנן. אבל אמ' מעיקר' לזה ולזה בין אמר לבסוף הייתי אומר כולכם אי נמי הייתי אומר זה וזה דברי הכל מותר כיון דלא אמר מעיקרא כולכם. בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה לבסוף דהחליף הילכך ר' עקיבא ולא רבנן. אלא לרבא בשלמא רישא דאמר כולכם בין מעיקרא בין מעיקרא בין לבסוף ור' עקיבא היא ולא רבנן דאית להו תפוס לשון ראשון אלא סיפא דאמ' לזה ולזה כל היכי דאמר לבסוף רבנן מודו כדפרישית ואמאי פליגי רבנן. אמר ליה רבא ולרבה מי ניחא סיפא דסיפא הידין הוא ראשון והידין הוא אחרון כלומר מאי שנא ראשון ומאי שנא אחרון בתרוייהו הוה ליה למימר הותרו כולן. לפי שיטה זו ליכא פירכא.
